מהתנגשות להתגמשות – דיאלוגים לתקשורת טובה במערכות יחסים

סיטואציה 1: זוגיות

דני: "אני רוצה שנצא הערב לארוחת ערב עם רמי ונאוה, הם מגיעים לאזור שלנו."

מיכל: "אוף, דווקא היום? אני ממש עייפה היום, לא, לא בא לי."

דני: "אויש נו…. בחייאת מיכל….את אף פעם לא רוצה להיפגש איתם!"

מיכל: "לא נכון, פשוט היה לי יום ממש קשה."

דני: "את תמיד מוצאת תירוצים, ותמיד יש לך ימים ממש קשים כשמדובר ביציאה ספונטנית."

מיכל: "לי יש תמיד תירוצים? ומה איתך כשאני מבקשת ממך משהו ספונטני? אתה תמיד יוצא הצדיק ואני המכשפה….

מה בעצם קורה כאן

בסיטואציה זו, שני הצדדים נכנסים למלכודת של האשמות הדדיות במקום להקשיב באמת. דני מרגיש דחוי ומפרש את העייפות של מיכל כתירוצים ולמעשה כדחייה אישית של החברים שלו. מיכל, מצידה, מרגישה שהצורך שלה במנוחה לא מקבל לגיטימציה. שניהם עוברים במהירות מהבעת צורך להכללות ("אף פעם", "תמיד") שרק מחריפות את העימות.

הדיאלוג במצב של תקשורת חיובית ומתחשבת:

דני: "מיכלי, אני רוצה שנצא הערב לארוחת ערב עם רמי ונאוה, הוא סימס לי עכשיו שהם מגיעים באופן מפתיע לאזור שלנו."

מיכל: "וואלה? הם באזור? איזו באסה, כי היה לי יום ממש מאתגר היום ואני מרגישה מותשת, מבאס כי אני רואה שממש בא לך. אבל ממוש, אני ממש לא מרגישה ספונטנית… מה אתה מציע שנעשה?"

דני: "יעזור לך אם תלכי לישון איזו שעה? או משהו אחר שיוכל לעזור לך להתאושש? אני יכול לדחות קצת את שעת המפגש, או לומר להם להגיע לכאן לקפה קצר….

מיכל: "אתה יודע מה? זה רעיון טוב. אני אלך לנוח לשעה, אתאושש קצת, ואז אפשר יהיה לצאת. ואם בינתיים תקפל כביסה זה בכלל יעזור לי לצאת עם תחושה טובה יותר. רק בחייאת תגיד לרמי שבפעם הבאה ייתן התרעה קצת יותר מוקדם…

דני: "יאללה סגור! את צודקת, יש לו באמת נטיה "לנחות". טוב אז אני מקפל כביסה ואומר לרמי שנפגוש אותם יותר מאוחר."

מה עובד בדיאלוג ה'מתוקן'?

1. שני הצדדים מביעים הכרה והבנה לצרכים של השני
2. יש חיפוש משותף של פתרון – במקום האשמות יש הצעות פרקטיות, שרואות את שני הצדדים.
3. התקשורת ובחירת המילים מכבדת!
4. יש בקשה לשיפור בעתיד – מיכל מציעה דרך להתמודד טוב יותר בעתיד עם מצבים דומים, ודני מצדיק אותה.

סיטואציה 2: אח ואחות

הדיאלוג המקורי:

רותי: "יוסי, אתה חייב לעזור לי להעביר דירה בשבוע הבא."

יוסי: "לא יכול, חייב ללמוד, יש לי את המבחן להסמכה."

רותי: "אוייש נו אתה תמיד חושב רק על עצמך!"

יוסי: "זה לא הוגן, את יודעת כמה המבחן הזה חשוב לי."

רותי: "כן, אבל כ-ש-א-ת-ה צריך עזרה אני תמיד שם."

יוסי: "די רותי, את ממש מגזימה עכשיו, מאשימה סתם!."

מה בעצם קורה כאן:

הקונפליקט כאן נובע מציפיות לא מדוברות ומחוסר הבנה של הצרכים של שני הצדדים. רותי מרגישה שהיא תמיד נותנת ומצפה להדדיות, בעוד יוסי מרגיש מותקף כשהוא מנסה לשמור על הגבולות שלו. שניהם צודקים מנקודת מבטם, אבל הם נכנסים למאבק כוח במקום לחפש פתרון יצירתי.

הדוגמה בדיאלוג חיובי:

רותי: "יוסי, אני ממש זקוקה לעזרה שלך במעבר דירה השבוע."

יוסי: "וואוו, באסה רותי, יש לי את מבחן ההסמכה ואני חייב ללמוד. אבל אולי אני יכול לעזור בזמן אחר?"

רותי: "יו, בהצלחה במבחן – מתי זה?"

יוסי: "זה ביום רביעי, אז אני יכול לעזור בחמישי או בשישי בבוקר, מה את אומרת?."

מה עובד בדיאלוג ה'מתוקן'?:

1. בחירת המילים הראשונית של רותי היא אחרת. במקום המילים "אני צריכה" היא אומרת "אני זקוקה". זה יותר סוג של הזמנה והבעת רגש לצורך שלה.
2. יוסי מפגין כלפי רותי אמפטיה בשימוש במילה "באסה", הוא באמת מצטער שהוא לא יכול לעזור לה בדיוק כשהיא צריכה. בנוסף, הוא לא הודף את הבקשה של רותי, אלא מציע במיידית פתרון לסיוע ביום אחר.
3. תוצאה של הסעיפים הקודמים, היא שגם יוסי וגם רותי נותנים תחושה שאכפת להם אחד מהשניה.

סיכום

בשתי הסיטואציות שראינו, המפתחות לתקשורת טובה יותר ביחסים הם:

1. הקשבה אמיתית לצרכי הצד השני
2. הימנעות מהאשמות והכללות
3. הבעת צרכים ורגשות בצורה ישירה אך לא תוקפנית
4. חיפוש פתרונות משותפים במקום להיכנס למאבקי כוח
5. הכרה בכך שלכל צד יש נקודת מבט לגיטימית משלו

כשאנחנו מיישמים עקרונות אלה, אנחנו יוצרים מרחב אינטימי ובטוח לדיאלוג פתוח, פתרון קונפליקטים באופן בונה, וכך מתאפשרים יחסים הדדיים ומכבדים.