פעמים רבות אני מוצאת ש'להכניס מצלמה לחדר האימון', מלמדת באופן הטוב ביותר את מה שמתרחש בשיחת אימון. במאמר זה, אני מזמינה אתכם להצצה שכזאת, כשכמובן הכל כאן בדוי, ויחד עם זאת מבוסס על מקרים אמיתיים שעשיתי מהם "סלט".
הרקע:
מיטל ויניר (כאמור – שמות בדויים), ניהלו מערכת יחסים של כשנתיים כשהיו בשנות ה-20 לחייהם, ונפרדו. במשך השנים, שניהם התחתנו עם בני זוג אחרים והתגרשו.
לפני כארבעה חודשים פייסבוק "חידש" ביניהם את הקשר, הם נפגשו כמה פעמים והחליטו לנסות לחדש את הקשר הזוגי.
מיטל מגיעה כעת לאימון אישי, כי היא מבינה שהיא נופלת לדפוסי עבר של פרשנויות, חוסר בטחון ותגובות מהזוגיות שהיתה לה בעבר, שעלולות לחבל בקשר המתחדש עם יניר.
הדיאלוג:
מיטל מעדכנת אותי שיניר נמצא כעת בחו"ל בנסיעת עבודה של כמה ימים.
מיטל: במפגש האימון הקודם שלנו, הבנתי שאני רצה מהר מדי עם הציפיות שלי לגבי הקשר עם יניר, ושאני צריכה לגייס יותר סבלנות, וכדאי לי לקיים
שיח תיאום ציפיות. הפנמתי את זה מצוין.
אבל הנה יניר נסע לחו"ל, ואני מרגישה נסיגה…ואפילו פחד.
אני: למה הכוונה ב"נסיגה ופחד"?
מיטל: מרגיש לי שאני זו שיותר מתעניינת, שולחת הודעות, מנסה ליצור שיח, והוא לא יוזם כמעט כלום. סרטים מתחילים לרוץ לי בראש שאני לא מספיק חשובה לו, אולי אני לא חסרה לו בכלל שם בחו"ל, אולי הוא בכלל לא בטוח לגבי הקשר… ואולי הוא מתכנן לסיים אותו והנסיעה תעזור לו בזה.
אני: בואי ננסה להבין קצת יותר, מה בהתנהגות שלו גרם לך לכל התחושות והסרטים האלה שאת מריצה בראש.
מיטל: הנה דוגמה. יניר יודע שאני מאוד מתוסכלת בעבודה שלי ולא כל כך מסתדרת עם הבוס שלי. הבוקר הרגשתי ממש רע בעבודה, ורציתי לשתף אותו במה שעובר עלי. אז בואי תקראי בעצמך את תכתובת הווצאפ מהבוקר.
מיטל מושיטה לי את הנייד ואני קוראת את הטקסט הבא:
(מיטל) אוף יניר, ממש בא לי לקום וללכת הביתה
(יניר) מה קרה? את לא מרגישה טוב?
(מיטל) עמוס (הבוס) הגיע לרבע שעה הבוקר, זרק איזה כמה מילים ובכלל לא הסתכל עלי, יצא, ומאז אני פה לבד… לא אמר לי מה לעשות – אני פשוט עושה מה שיש, ובכלל לא יודעת אם זה בסדר. הלבד הזה פה משגע אותי, הוא ממש אנטיפט!
(יניר) אז את עושה עם זה משהו? מתחילה לחפש אלטרנטיבה?
(מיטל) אני באמת צריכה, אבל תכף מתחילים החגים, הכל בתקופה הזאת תמיד עומד במקום, כולם עסוקים בענייני החגים ולאף אחד אין כרגע ראש לפרסם מודעות ולהתחיל ראיונות.
(יניר) הגיוני. אז חכי באמת שהחגים יסתיימו ותתחילי לחפש.
טוב מיטל, אני חייב לסיים מתחילה עכשיו ישיבה.
אני: או קי, קראתי. הסבירי לי, מה הפריע לך כאן?
מיטל: מה זתומרת? השתוממה…. תראי איזה קור ו"טכני" בתשובות שלו.
אני: את מרשה לי לקרוא לך את ההודעות בקול, באינטונציה ובאופן שהפרשנות שלי רואה אותן?
בטח!! ענתה.
הקראתי למיטל את התכתובת, כמו שבאמת קראתי/שמעתי אותה בראשי. באופן שאני הקראתי – ההודעות של יניר אכן היו קצרות, יחד עם זאת היתה התייחסות לכל הדברים שכתבה. הן פשוט היו יותר ענייניות, אבל לא בלתי מתעניינות.
מיטל שמעה אותי והרהרה בקול: טוב, נו, כשאת קוראת את זה ככה, אז…. זה באמת נשמע אחרת מהאופן שבו אני קראתי אותן.
אני: מה את שומעת אחרת עכשיו?
מיטל: שהוא באמת ענה לכל ההודעות, והאמת? אני מודה שיחסית אפילו מהר. וכן…. אני חופרת והוא קצר, ציחקקה במבוכה.
אני: מה בעצם היית רוצה שיהיה בהודעות שלו?
מיטל: אולי יותר חום, איזה "מותק" קטן, אולי משפט אמפטי ורגשי יותר, אפילו תוספת של אימוג'י חמוד היה מספק אותי.
אני: ואיך התקשורת ביניכם כשהוא בארץ?
מיטל: זה תלוי. אם יש לו זמן, ואם זה נגיד בערב כשאנחנו לא נפגשים, אז יש יותר "רוטב" חייכה מיטל, אבל אם זה בעבודה – אז כן…. זה קצר.
אני: אז יש בעצם חילופי הודעות גם כששניכם בעבודה, ולא רק בזמן הפנאי. זה לא מובן מאליו. שנית, אני שומעת שה"רוטב" כפי שהגדרת את זה, (חייכתי גם אני), כן נמצא, הוא פשוט תלוי בזמן, ובמקום שבו יניר נמצא.
מיטל: אוף, אז מה… אני כזאת "נידית"? צריכה תשומי כל הזמן?
עניתי בעדינות: זה נשמע לי שכפי שאמרת לי בפגישות קודמות, את זקוקה לתחושת בטחון, לוודאות, לחיזוקים שיעידו שהקשר מתקיים ומתקדם. ואת זה, אפשר אולי לתקשר עם יניר, כדי למצוא את האיזון בין הצורך שלך, לבין מה שהוא יכול אולי לתת את הדעת עליו יותר.
מיטל: האמת…. כשדברנו אתמול בלילה, שמעתי כמה הוא עייף, הוא סיפר שמשגעים אותו שם בסניף בחו"ל ושהוא מת לחזור לארץ. אולי השהות שלו בחו"ל, רחוק, היא כנראה זו שמערערת אותי. אוף הווצאפ הזה, מצד אחד זה מעולה ככלי לתקשורת, מצד שני, הוא גם יכול לעשות בלגאן כזה…
סיכום:
השיח הזה מלמד על ציפיות שיש לכל אחד מאיתנו באופן טבעי, כתוצאה מהפרשנויות שלנו לגבי "איך דברים צריכים להתנהל", מצרכים רגשיים שיש לנו וגם מפחדים שכל אחד מאיתנו נושא בתקשורת עם אדם קרוב או נחשק.
תהליך אימון פרטני, שעוסק ביחסים (בין אם הם זוגיים ובין עם אחרים שחשובים לנו), מאפשר יצירת בהירות, וכתוצאה מכך גם שינוי התנהגותי, בכל הקשור לפרשנויות ולציפיות הללו.
כדאי תמיד לזכור שלכל אחד יש את ההליך הסובייקטיבי שלו, ולכן לבוא לדיאלוג עם הקשבה במחשבה פתוחה וגמישה, וניהול תקשורת מכבדת את הצד השני ומאפשרת את ההדדיות ופתרון הקושי.