…"וככה הימים עוברים, ואני לא מצליחה לעשות את המטלות שאני צריכה לעשות. פשוט לא בא לי לעשות אותן, ואז אני עושה במקומן דברים שאני אוהבת יותר.
מבטה המתוסכל של איה ניבט אלי מבעד למסך הזום, בעודה מכרסמת את קצה הציפורן שלה.
– איה, חייכתי, אני שומעת שזה לא שאת "לא מצליחה" לעשות, אלא זה יותר בכיוון של "בוחרת לא לעשות"… ומה בעצם היית רוצה שישתנה?
– הייתי רוצה למצוא דרך לעשות אותם – הם חשובים!
– אוקי, תני לי את רשימת הדברים של "הצריך לעשות – ולא עושה".
– אני צריכה לעבור על הניירת שנערמת על השולחן, לסדר ארונות מטבח, לקבוע תור לבדיקות אצל הרופא, לקרוא חומרים מקצועיים במקום לראות עוד פרק בסידרה, ולסיים את הבישולים בשישי בצהרים כדי לפנות זמן לשבת עם המשפחה בהמשך השבת.
איה ממש ירתה את כל הרשימה ללא נשימה באמצע.
– נראה לי שיש לנו כאן כמה נושאים על הפרק: אדמיניסטרציה, העשרה מקצועית, ונושא שקשור לבית ולמשפחה. מה מביניהם הכי חשוב לך לכרגע?
איה כרסמה שוב את הציפורן.
חבל על הלק ג'ל היפה שלה, חשבתי לעצמי.
– אני רוצה לסיים את הבישולים בשישי עד 13:00. זה מטריף אותי שאני לגמרי מורחת את שישי, אני מוצאת את עצמי
ב 21:00 אחרי ארוחת שישי המשפחתית כבר גמורה לגמרי, אין לי סבלנות לאף אחד.
– איזה יופי שאתם מקיימים ארוחות משפחתיות סדירות בשישי.
זה מעניין איה, שבחרת את הנושא והערך המשפחתי, שקשור כפי שאני מבינה את זה לניהול זמן ולא לרשימת ה"צריך" שעליה דיברת בהתחלה…
– נכון, אמרה איה ועיניה נצצו. חשוב לי מאוד שכולנו, שבדר"כ די מפוזרים לאורך השבוע, נאכל ביחד בשישי בערב. חשוב לי גם לבשל אוכל ביתי, שיהיה לכולם טעים ומחבר רגשית.
ברור לי שאת רשימת המטלות האחרת, כפי שאמרת בהתחלה, אני בוחרת לא לעשות כי….. אני פשוט לא אוהבת לעשות את זה. אז אין לי מה לבוא בטענות חוץ מאשר לעצמי….
איה החליפה את כרסום הצפורן במשחק עם השרוול שלה.
– לפני שנצלול עמוק יותר לנושא של ניהול הזמן ביום שישי, אשאל שאלה שאולי תעזור לגבי רשימת המטלות המעצבנת: לְמה את זקוקה כדי לבצע אותה?
– אני פשוט צריכה להחליט, ענתה איה בטון שלא נשמע משכנע במיוחד.
– נו, ואיך עבד לך ה"רק צריכה להחליט" עד כה?, שאלתי בחיוך חם
איה התחילה לצחוק, כי ברור היה לשתינו שזה ממש לא מה שיעזור לה.
– איה, שאלתי, מה קורה אצלך בעבודה, כשאת צריכה לעשות דברים שאת לא אוהבת אבל "צריכה"?.
– אני סוגרת לי ביומן בלוק של שעתיים, כשמצטברים לי "איחסושים", ככה אני קוראת לדברים המעצבנים שצריך לעשות, כי סה"כ אני מאוד מתקתקת עניינים כשאני כבר נכנסת לזה. אני באטרף כדי לסיים.
– ויש עוד משהו שעוזר לך להכנס לזה, כדי שלא תמצאי את עצמך "זולגת" לדברים אחרים?
שוב השרוול של איה שימש קפיץ למשחק. לפחות לא יהיה נזק ללק-ג'ל חשבתי, בעודי ממתינה לתשובתה.
– האמת שכן. כדי לסיים הכל בשעתיים, אני סוגרת את הדלת במשרד, סוגרת את הווצאפ והפייסבוק במחשב, ושמה את הטלפון על השתק.
– ואיך את מצליחה לעמוד בפיתוי לא להציץ בטלפון ו/או בשאר גורמי ההסחה שהם יותר מעניינים?
– כי אני באמת יודעת שאם אני אתאפק שעתיים, ואהיה מרוכזת רק באיחסושים, אני אסיים אותם, ותהיה לי אח"כ תקופה של שקט… וגם….. איה חייכה חיוך רחב, אחרי שאני מסיימת הכל, אני נותנת לעצמי פרס ניחומים!!
– וואוו, איזה כיף, אמרתי בשמחה. מסתבר שיש לך יכולת תקתוק מאוד מרשימה, וגם יכולת איפוק מעולה, מרגע שאת מבינה את הרווח הגדול של סיום ה"איחסושים". ופרס הניחומים שאת מאפשרת לעצמך – בכלל שוס גדול….
– נכון! עלתה האנרגיה של איה בבת אחת. בפעם האחרונה שעשיתי את זה, פירגנתי לעצמי הפסקת ארוחת צהריים של שעה בחוץ עם קולגה, במקום לאכול מול המחשב או "על הרגליים" בין דיונים. היה מוי כיף.
מכאן המשיכה השיחה למקומות שבהם הבינה איה, שיש לה כבר כלים מצויינים שיכולים לעזור לה לבצע את רשימת המטלות שהביאה בתחילת השיחה, כולל ארוחת השישי המשפחתית שכל כך חשובה לה.
כל שהיינו צריכות לעשות, זה רק טיפה עזרה על התיעדופים, והתאמות לסיטואציות השונות וכל ה"צריך".
לכולנו יש ארגז כלים מפואר שיכול לעזור לעשות "איחסושים". ומה לעשות שהמציאות של חיינו, מצריכה טיפול בהם, ואין גמדים קטנים שיקחו את זה מאיתנו. אז… צריך רק לחפור קצת בארגז ולגלות מחדש את הכלים והיכולות האישיות שיש לכל אחד.ת מאיתנו, וגם לאפשר לעצמנו את אותו "פרס ביצוע" כי… מגיע לנו!